ש״פ קרח, ג׳ תמוז ה׳תנש״א
הוראות
בקשר עם ג׳ תמוז – יש לעורר על הוספה בכללות העבודה דהפצת המעינות חוצה, ובאופן של זריזות (כהלימוד מ״פרח מטה אהרן . . ויגמול שקדים״), ומתוך הכרה שגם טבע העולם מסייע להאדם בעבודת ההפצה.
יש לחזק המנהג דאמירת פרקי אבות במשך שבתות הקיץ, ולימוד משנה אחת (עכ״פ) לעיונא (וכדאי ונכון לדבר עד״ז בהבתי כנסיות שמבקרים).
ובהמשך לזה – נוהגים בכ״מ לחזור מאמר חסידות.
לחזק לימוד ספר הרמב״ם.
נקודות
ג׳ תמוז – אתחלתא דגאולת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ, שיצא מבית האסורים וגלה לעיר מקלט קאסטראמא. אלא שבזמן ההוא לא הי׳ ברור עדיין שזוהי התחלת הגאולה, כיון שלא הי׳ ידוע אז אודות הגזר דין דהיפך החיים ר״ל, ורק אח״כ נתברר שזה הי׳ אתחלתא דגאולה, ששלימותה – בי״ב-י״ג תמוז, ולאח״ז – כשחזר לביתו בלענינגראד.
שקו״ט עתה להחזיר שם העיר לענינגראד לשמה הראשון – פעטערבורג (כפי שהיתה נקראת בזמן מאסר וגאולת אדה״ז). וגם ענין זה מורה על ענין גאולת י״ב תמוז נגד המנגדים הקומוניסטים – שהרי השם פעטערבורג שנקרא ע״י הצאר הוא נגד שיטתם, שלכן שינו וקראו שם העיר לענינגראד.
לימוד מג׳ תמוז בענין ״יפוצו מעינותיך חוצה״ – שלכל לראש צ״ל האדם במצב של ״יפוצו״ – באופן ד״מלכתחילה אריבער״, היינו שכל מציאותו – היא מציאות של ״יפוצו״ (ולא שהוא מציאות בפ״ע ועוסק בהפצה), ע״ד הסיפור הידוע שחסיד אמר ״ביטול אידיאט״.
ב׳ פירושים בזה שמשה לא אכל על ההר – שהי׳ מצטער, או שלא הי׳ מצטער. ובעבודת האדם: שלימות העבודה גם בגדרי והגבלות הטבע; ולמעלה מזה – שטבעו גופא נעשה באופן שלמעלה מטבע (ולכן לא מצטער).
ענינה של אות ד׳ (חודש הרביעי) – מלשון דל, וצורת האות היא ב׳ קוין ונקודה מאחורי הקוין, שמורה על נקודת הביטול גם במצב של אחוריים (גלות), ונקודה זו מחברת הב׳ קוים דרוחב ואורך (לא כמו האות ר׳ שאין לה נקודה מאחורי׳). וע״י גילוי נקודת היהדות גם בבחי׳ אחור – נעשה ד׳ מלשון ״דליתני״, שמורה על הרמה.
ב׳ אופנים בהנס ד״שמש בגבעון דום״ (שהי׳ בג׳ תמוז): הנס הוא רק בפרט זה שנוגע לתכלית הנס (המלחמה לאור היום), או שינוי בכל הפרטים דמהלך השמש, ותנועת הגלגלים הקשורות בזה.
הנס ד״פרח מטה אהרן״ הי׳ לא רק בהפרט הנוגע לתכלית הנס (צמיחת שקדים במטה אהרן כדי להראות בחירת הקב״ה באהרן), אלא בכל הפרטים וסדר השתלשלות דגידול שקדים – ״ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים״, היינו שהנס חדר בכל פרטי הטבע.
הלימוד מזה: כו״כ שואלים – שגם כשעובדים עבודתם בשלימות באופן של ״יפוצו״, יש להתחשב לכאורה עם מצב העולם וטבע אוה״ע? ועל זה באה ההוראה – שהנסים לישראל הם באופן שמתלבשים בטבע העולם, עד שגם טבע העולם עצמו מסייע לעבודתם של ישראל.
בשבת זה לומדים פרק בפרקי אבות בפעם העשירית (מזמן התחלת הלימוד בשבת לאחרי פסח – ו׳ פרקים בין פסח ועצרת, וד׳ פרקים לאחרי עצרת) – מתאים לד׳ אותיות דשם הוי׳ במילואו כנגד הד׳ ענינים ברפ״ד.
חזרת מאמרי חסידות (לאחרי מנחת שבת) באופן של חקיקה (חוקת), שפועל שינוי בהשומעים, עד שנחקק בהם.
החילוק בין ״קרח״ ו״חקת״ ששניהם אותיות ״חק״, אלא ב״קרח״ הוא עם אות ר׳, ו״חקת״ – אות ת׳: ר׳ מורה על ירידה למטה (אלא שבני קרח עשו תשובה, ״מקום נתבצר להם כו׳״), ות׳ מורה על שלימות העבודה בג׳ קוים המחוברים יחד, ביחד עם מעלת התשובה (הפתח למטה). וזוהי השייכות ל״חקת״ – ענין החקיקה שאין בו שינויים (נצחיות), כמו הת׳ דר״ת ״תחי׳״, המרמז על חיים נצחיים.
הקשר עם חנוכת הבית של הבנין החדש דישיבת תומכי תמימים.
בין הענינים של שינוי הטבע בזמן האחרון הוא – רעש ורעידת האדמה, שהיהודים במקום ההוא מברכים ברכה ע״ז, שעי״ז נעשה הענין שייך לכל היהודים שבעולם. ובפרט מדינה זו, שבאי כח המדינה ואנשי הצבא שלה נמצאים שם, ומשתדלים בהצלת הניזוקים.